דיוקן אישה

על היצירה

שנת 1938 — שנה אחרי «גרניקה», בעיצומה של מלחמת האזרחים בספרד. הפנים בציורי פיקאסו מהשנים האלה נראות מלפנים ומהצד בו־זמנית: עין אחת בחזית, אחת בפרופיל, האף מפוצל. הדמות שחזרה אצלו שוב ושוב באותה שנה היא דורה מאר — צלמת סוריאליסטית ובת זוגו בין 1936 ל־1944, שצילמה את «גרניקה» בזמן שנוצר. על הדיוקנאות שלו אמרה לימים: «כולם שקרים. הם פיקאסו. אף אחד מהם אינו דורה מאר».

כאן, יוצא דופן בתערוכה, החומר אינו נלחם במקור אלא מסכים איתו: פיקאסו שבר את הפנים למישורים נפרדים, ופסיפס הוא כבר מישורים נפרדים.

רמי אלון הלך צעד נוסף והניח את האבנים בכיוון שונה בכל מישור. לכל פאה של הפנים ושל השמלה יש גֶּרֶן משלה, והמעבר בין הכיוונים הוא מה שמפריד ביניהן — לא רק הצבע. את זה ציור אינו יכול לעשות.